When to Die and How to Live

Rabbi Yair Solomon

May 5, 2007

  1. ויקרא כב:לב

    ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל; אני יהוה מקדשכם:

  2. סנהדרין עד:א-ב

    א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ועבודה זרה לא? והא תניא, א"ר ישמעאל: מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודה זרה ואל תהרג מנין שיעבוד ואל יהרג? ת"ל (ויקרא כב) "וחי בהם" ולא שימות בהם. יכול אפילו בפרהסיא—תלמוד לומר (ויקרא כ) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי. אינהו דאמור כר"א. דתניא, ר"א אומר: (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך; אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך? אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. גילוי עריות ושפיכות דמים כדרבי. דתניא, רבי אומר: (דברים כב) "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" וכי מה למדנו מרוצח? מעתה, הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מקיש רוצח לנערה המאורסה; מה נערה המאורסה ניתן להצילו בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ומקיש נערה המאורסה לרוצח; מה רוצח יהרג ואל יעבור, אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור. רוצח גופיה מנא לן? סברא הוא. דההוא דאתא לקמיה דרבה, ואמר ליה: אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא, ואי לא קטלינא לך. אמר ליה: לקטלוך ולא תיקטול. מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי. כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: לא שנו אלא שלא בשעת השמד, אבל בשעת השמד, אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אפי' שלא בשעת השמד, לא אמרו אלא בצינעא; אבל בפרהסיא, אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור. מאי מצוה קלה? אמר רבא בר רב יצחק אמר רב: אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא. וכמה פרהסיא? אמר ר' יעקב אמר רבי יוחנן: אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם. פשיטא, ישראלים בעינן, דכתיב (ויקרא כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. בעי רבי ירמיה: תשעה ישראל ונכרי אחד מהו? תא שמע: דתני רב ינאי אחוה דרבי חייא בר אבא: אתיא תוך תוך; כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה הזאת. מה להלן עשרה וכולהו ישראל, אף כאן עשרה וכולהו ישראל. והא אסתר פרהסיא הואי! אמר אביי: אסתר קרקע עולם היתה. רבא אמר: הנאת עצמן שאני. דאי לא תימא הכי, הני קוואקי ודימוניקי היכי יהבינן להו? אלא הנאת עצמן שאני. הכא נמי: הנאת עצמן שאני. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: נכרי דאמר ליה להאי ישראל קטול אספסתא בשבתא ושדי לחיותא, ואי לא קטילנא לך—ליקטיל ולא לקטליה. שדי לנהרא—ליקטליה ולא ליקטול. מ"ט? לעבורי מילתא קא בעי.

  3. משנה תורה הלכות יסודי התורה פרק ה

    הלכה א: כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב); ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר "ולא תחללו, את שם קודשי" (שם). כיצד—בשעה שיעמוד גוי ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או יהרגנו, יעבור ואל ייהרג: שנאמר במצוות, "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח,ה)—ולא שימות בהם. ואם מת ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו.

    הלכה ב: במה דברים אמורים, בשאר מצוות—חוץ מעבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. אבל שלוש עבירות אלו, אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תיהרג, ייהרג ואל יעבור. במה דברים אמורים, בזמן שהגוי מתכוון להנאת עצמו, כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או לבשל לו תבשילו או אנס אישה לבועלה וכיוצא בזה. אבל אם נתכוון להעבירו על המצוות בלבד—אם היה בינו לבין עצמו, ואין שם עשרה מישראל—יעבור ואל ייהרג; ואם אנסו להעבירו בעשרה מישראל—ייהרג ואל יעבור, ואפילו לא נתכוון להעבירו אלא על מצוה משאר מצוות בלבד.

    הלכה ג: וכל הדברים האלו, שלא בשעת הגזרה. אבל בשעת הגזרה, והוא כשיעמוד מלך רשע כנבוכדנאצר וחבריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצוות—ייהרג ואל יעבור, אפילו על אחת משאר מצוות, בין נאנס בתוך עשרה, בין נאנס בינו לבין עובדי כוכבים.

    הלכה ד: כל מי שנאמר בו יעבור ואל ייהרג, ונהרג ולא עבר—הרי זה מתחייב בנפשו. וכל מי שנאמר בו ייהרג ואל יעבור, ונהרג ולא עבר—הרי זה קידש את השם. ואם היה בעשרה מישראל—הרי זה קידש את השם ברבים, כדנייאל חנניה מישאל ועזריה וכרבי עקיבה וחבריו; ואלו הם הרוגי מלכות, שאין מעלה על מעלתם, ועליהם נאמר "כי עליך הורגנו כל היום; נחשבנו כצאן טבחה" (תהילים מד,כג), ועליהם נאמר "אספו לי, חסידיי, כורתי בריתי, עלי זבח" (תהילים נ,ה). וכל מי שנאמר בו ייהרג ואל יעבור, ועבר ולא נהרג—הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל, הרי זה חילל את השם ברבים; וביטל מצות עשה שהיא קידוש השם, ועבר על מצות לא תעשה שהיא חילול השם.

    בשאר מצוות

    • לא בשעת גזירה
      • להנאת עצמו: יעבור ואל יהרג
      • להעבירו על מצוותיו
        • אין שם עשרה מישראל: יעבור ואל יהרג
        • עשרה מישראל: יהרג ואל יעבור
    • בשעת גזירה (להעבירו על דתו): יהרג ואל יעבור
  4. רמב"ן מלחמות ה' סנהדרין עד:א

    שהרי ג' עבירות אלו החמורות לא מפני קידוש השם נאסרו, לפיכך אף על פי שאינו מתכוון להעבירו אסור, אבל שאר העבירות שנאסרו מ'ונקדשתי' הותרו להנאת עצמן דהא ליכא משום קיוש השם.

  5. רש"י סנהדרין עד:א ד"ה סברא הוא

    שלא תדחה נפש חבירו, דאיכא תרתי, אבוד נשמה ועבירה מפני נפשו דליכא אלא חדא אבוד נשמה והוא לא ייעבוד, דכי אמר רחמנא לעבור על המצוות משום וחי בהם משום דיקרה בעיניו נשמה של ישראל, והכא גבי רוצח כיון דסוף סוף איכא איבוד נשמה למה יהא מותר לעבור—מי יודע שנפשו חביבה ליצרו יותר מנפש חבירו—הלכך דבר המקום לא ניתן לדחות.

  6. רש"י סנהדרין עד:א ד"ה מאי חזית דדמא דידך סמוק טפי

    מי יודע שיהא דמך חביב ונאה ליוצרך יותר מדם חבירך, הלכך אין כאן לומר וחי בהם ולא שימות בהם, שלא התיר הכתוב אלא משום חביבות נפשם של ישראל להקדוש ברוך הוא, וכאן שיש אבוד נפש חבירו לא ניתן דבר המלך לדחות שצוה עך הרציחה.

  7. כסף משנה הלכות יסודי התורה ה:ה

    דקבלה הייתה בידם דשפיחות דמים ייהרג ואל יעבור אלא שנתנו טעם מסברא להיכרז דשייך, אבל אין הכי נמי דאפילו היכא דלא שייך האי טעמא הוי דינא הכי דייהרג ועל יעבור.

  8. ר"ן סנהדרין עד:א

    וטעמהא דמילתא שבעשה שאומות העולם חושבין לבטל ישראל מן התורה צריך לעשות חיזוק נגדן שלא לקיין מחשבותן ומוטב שייהרגו כמה מישראל, ואות אחת מן התורה לא תבטל בזמן שהם רוצים לבטל אותה מישראל כלל.

  9. תוספות עבודה זרה נד:ב

    ומורי דודי הרב ר' משה מקוצי בספר המצוות שחיבר כתב וז"ל...אלא ה"פ אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם בין לאזהרה בין למיתה כשהוא אומר וחי בהם יצא אונס דצנעא מכל וכל בין מאזהרה בין ממיתה אבל הא מודי רבא דאיכא עשה דבכל נפשך שיש למסור עצמו אפילו בכל אנוסא.

  10. תוספות עבודה זרה כז:ב

    ואם רצה להחמיר על עצמו אפילו בשאר מצוות רשאי כמו ר' אבא בר זימרא דירושלמי שהיה אצל עובד כוכבים. א"ל אכול נבלה ואי לא קטלינא לך. א"ל אי בעית למיקטלי קטול. ומחמיר היה דמסתמא בצנעא הוה.

  11. שולחן ערוך יורה דעה קנז:א

    כל העבירות שבתורה, חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיחת דמים, אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג, אם הוא בצנעה יעבור ואל יהרג. ואם ירצה להחמיר על עצמו ויהרג, רשאי, אם העובד כוכבים מכוין להעבירו על דת...ואם חוא בפרהסיא, דהיינו בפני עשרה מישראל, חייב ליהרג ולא יעבור אם העובד כוכבים מכוין להעבירו על דת (אפילו על ערקתא דמסאנא [ב"י]). אבל אם אינו מכוין אלא להנאתו, יעבור ולא יהרג. ואם הוא שעת הגזירה (על ישראל לבדם [ב"י בשם נ"י]), אפילו אערקתא דמסאנא (פירוש רצועת המנעל) יהרג ואל יעבור .הגה: ודוקא אם רוצים להעבירו במצות לא תעשה, אבל אם גזרו גזרה שלא לקיים מצות עשה, אין צריך לקיימו ושיהרג (ר"ן פרק במה טומנין ונ"י פרק סורר ומורה). מיהו אם השעה צריכה לכך, ורוצה ליהרג ולקיימו, הרשות בידו. ובעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיחת דמים, אפילו בצנעה ושלא בשעת הגזרה, ואפילו איו העובד כוכבים מכוין אלא להנאתו, יהרג ואל יעבור. הגה: ודוקא כשאומרים לו לעשות מעשה, כגון שאומרים לאיש לגלות ערוה או שיהרג, אבל אם אונסים לאשה לבא עליה, או שרוצים להשליכו על התינוק להרגו, או שהוא כבר מוקשה ורוצים לתקוע בערוה, אין צריך ליהרג (ב"י בשם תוספות ור"ן פרק כ"ש). וכל איסור עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיחת דמים, אע"פ שאין בו מיתה, רק לאו בעלמא, צריך ליהרג ולא לעבור.

  12. ש"ך יורה דעה קנז:א

    רשאי: והב"ח פסק כהרמב"ם דכל מי שדינו לעבור ואל יהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו וכן דעת הב"י וכן נראה דעת הרמב"ן בס' תורת האדם ומביאו הר"ן פ' יה"כ ובהג"א ממהרי"ח רפ"ק דכתובות כתבו אם רוצה להחמיר על עצמו וליהרג היכא דקי"ל יעבור ואל יהרג צ"ע אי שרי או לא ע"כ וכתב בת"ה סי' קצ"ט והיה נראה דבפלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא באיסור סכנת נפשות כדאמרינן בעלמא ספק נפשות להקל אמנם י"ל הכא דלענין קדוש השם שלא הקפידה התורה על איבוד נפשות מישראל לא ילפינן לה משאר ספיקות דלית בהו משום קידוש השם ונראה דלפי הענין ושרואין אנו כוונתו מורין לו עכ"ל, וכתוב בהגהת סמ"ק סי' ג' דאותן קדושים ששחטו עצמן שלא סמכו דעתם לעמוד בנסיון קדושים גמורים הם וראיה משאול ומביאו ב"ח וכ"כ בב"ה בשם א"ח מיהו כ' הא"ח שם שיש חולקים שאינו יכול להרוג את עצמו ע"ש שהאריך.

  13. ש"ך יורה דעה קנז:ב

    אם העובד כוכבים מכוין וכו': אבל אם אינו מכוין אלא להנאת עצמו אסור להחמיר ונקרא חובל בעצמו וצריך לעבור ואל יהרג, ר' ירוחם םוף נתיב י"ח, וכתב הב"ח ס"ב דאפילו בפרהסיא אינו רשאי למסור נפש כיון דאינו מכוין אלא להנאת עצמו אבל מדברי הפרישה ס"ג מבואר דבפרהסיא רשאין למסור נפש ונראה דאם השעה צריכה לכך וכה"ג רשאי למסור עצמו כדלקמן בהג"ה גבי מצות עשה דהא הב"י פסק כהרמב"ם ואפ"ה כתב דאם הוא אדם גדול וחסיד וירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך רשאי לקדש השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה כדי שיראו העם ליראה ה' ולאהבו בכל לבם ומביאו ב"י וד"מ.

  14. ויקרא יט:ב

    דבר אל כל עדת בני ישראל, ואמרת אלהם קדשים תהיו, כי קדוש אני ה' אלקיכם:

  15. ויקרא כ:ז

    והתקדשתם והייתם קדשים כי אני ה' אלקיכם:

  16. ויקרא כ:כו

    והייתם לי קדשים כי קדוש אני ה'; ואבדל אתכם מן העמים להיות לי:

  17. שמות יט:ו

    ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש; אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל:

  18. ברכות סא:ב

    בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך—אפילו נוטל את נשמתך; אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?