גבורתו של יצחק אבינו

  1. שו"ת רב פעלים, ע"פ הזוהר

    אברהם-חסד, יצחק-גבורה, יעקב-תפאת

  2. מסכת אבות ה:כ"ד

    הוא היה אומר: בן חמש למקרא; בן עשר למשנה; בן שלש-עשרה למצוות; בן חמש-עשרה לתלמוד; בן שמונה-עשרה לחופה; בן עשרים לרדוף; בן שלושים לכוח; בן ארבעים לבינה; בן חמשים לעצה; בן שישים לזקנה; בן שבעים לשיבה; בן שמונים לגבורה; בן תשעים לשוח; בן מאה כאלו מת ועבר מן העולם.

  3. רש"י שם

    בן שמונים לגבורה: כלומר דבר גדול הוא, אם יחיה אדם עד שמונים שנה, דכתיב: ואם בגבורות שמונים שנה. שאם הוא חי יותר-בגבורתו של מקום הוא חי, ולא ברוב כח שבו, שהרי מכאן ואילך אין לו כח לאכל ולשתות.

  4. המאירי שם

    בן שמונים לגבורה: הודיענו כי זקן שכזה שיחטא ראוי הוא למדת הגבורה אשר היא מדת הדין.

  5. מדרש שמואל שם

    ואמר עוד בן שמונים לגבורה, כלומר, אף אם האדם הגיע לשמונים שנה אל יתייאש מלהתגבר על יצרו, באומרו כי אחר שהגיע לשמונים לא יסיתהו היצר הרע עוד, כי אין בו כח, שהרי מצינו יונתן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי. ועל כן אמר בן שמונים לגבורה, כלומר עדיין הוא צריך להתגבר על יצרו.

    ןאפשר עוד שהוא על דרך "ואם בגבורות שמונים שנה," כלומר גבורה גדולה הי מי שחי בדורות האלו שמונים שנה.

  6. מסכת אבות ד,א

    בן זומא אומר, איזה הוא חכם-הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי השכלתי" (תהילים קיט,צט). איזה הוא גיבור-הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים מגיבור" (משלי טז,לב). איזה הוא עשיר-השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך כי תאכל; אשריך וטוב לך" (תהילים קכח,ב): "אשריך", בעולם הזה; "וטוב לך", לעולם הבא. איזה הוא מכובד-המכבד את הברייות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל).

  7. ר' עובדיה מברטנורה שם

    הכי הוי פירושא דקרא: טוב ארך אפים הבא מצד הגבורה של כיבוש היצר, לא מצד רכות הטבע. וכן מושל ברוחו כשבא מלכוד עיר, מן המלך שלאחר שכבש את העיר ובאו לידו האנשים המורדים בו-מושל ברוחו ואינו הורגן.

  8. עולת ראי"ה א:רע

    גבורות גשמים-אמר רבי יוחנן מפני שיורדים בגבורה (תענית ב.). וכן בזוהר שיורדים מסטרא דגבורה (בראשית דל"ב). השפע היורד ממרום מצד חסד הבורא יתברך הוא מוכן לרדת באופן שיהיה גמור בעניינו, שיכול האדם להנות ממנו מיד, כענין המן שיה גמור ומוכן להנאתו. אך מידת הגבורה פועלת יא הרבה עיכובים וצמצומים באופן שיהיה צריך הרבה מדרגות עד שיבוא לכלל הנאה על ידי הנאת האדם.

    וכן הוא גם בשלמות הוחנית, שהשפע היורד מן השמים על ידי קדושת התורה לשלמות הרוחנית, היה ראוי שיירד באופן גמור עד שיהיה האדם מוכן על ידו לשלמות בלא עבודה וטורח. אבל מצד גבורה נתגלו העניינים במלבושים ומסכין, עד שהאדם צרך "לעבודה ולשמרה." ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ואך אז יקבל שלמותו ועל כן נמשל שפע התורה לגשמים יערף כמטר לקחי.

  9. בראשית כד:סב-סג

    ויצחק בא מבוא באר לחי ראי; והוא יושב בארץ הנגב. ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, וישא עיניו וירא, והנה גמלים באים.

  10. רש"ר הירש שם

    בא מבא: ביטוי זה אינו חוזר עוד בכל המקרא. בא-מהיותו בא! עיקר הוראת 'בא' להגיע למקום אשר הלב נמך אליו והוא חש ו להרגשת בית.

  11. בראשית כו:כו-לא

    ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר-צבאו. ויאמר אלהם יצחק, מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם. ויאמרו, ראו ראינו כי היה יהוה עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך, ונכרתה ברי, עמך. אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום, אתה עתה ברוך יהוה ויעש להם משתה, ויאכלו וישתו. וישכימו בבקר, וישבעו איש לאחיו; וישלחם יצחק, וילכו מאתו בשלום.