Shmuel's Satire

Mordechai Raskas

בבא בתרא דף יד,ב

שמואל כתב ספרו ושופטים ורות.

מדרש רות רבה

ב:טו  א"ר זעירא מגלה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים.

ז:ו  ר"א אומר בועז עשה את שלו ורות עשתה את שלה ונעמי עשתה את שלה אמר הקב"ה אף אני אעשה את שלי.

תהילים פרק פט

ב  חסדי יהוה, עולם אשירה;    לדר ודר, אודיע אמונתך בפי.

ג  כי-אמרתי --עולם, חסד יבנה.

מסכת אבות

א,ב  שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה.  הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.

ה,ט  ארבע מידות באדם:  האומר שלי שלי, ושלך שלך--זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום.  שלי שלך, ושלך שלי--עם הארץ.  שלי שלך, ושלך שלך--חסיד.  שלך שלי, ושלי שלי --רשע.

בראשית פרק יח

א  וירא אליו יהוה, באלני ממרא; והוא ישב פתח-האהל, כחם היום.  ב  וישא עיניו, וירא, והנה שלשה אנשים, נצבים עליו; וירא, וירץ לקראתם מפתח האהל, וישתחו, ארצה…

י  ויאמר, שוב אשוב אליך כעת חיה, והנה-בן, לשרה אשתך; ושרה שמעת פתח האהל, והוא אחריו…

טז  ויקמו משם האנשים, וישקפו על-פני סדם; ואברהם--הלך עמם, לשלחם.  יז  ויהוה, אמר:  המכסה אני מאברהם, אשר אני עשה.  יח  ואברהם--היו יהיה לגוי גדול, ועצום; ונברכו-בו--כל, גויי הארץ.  יט  כי ידעתיו, למען אשר יצוה את-בניו ואת-ביתו אחריו, ושמרו דרך יהוה, לעשות צדקה ומשפט--למען, הביא יהוה על-אברהם, את אשר-דבר, עליו.  כ  ויאמר יהוה, זעקת סדם ועמרה כי-רבה; וחטאתם--כי כבדה, מאד. 

ויקרא פרק כג

טו  וספרתם לכם, ממחרת השבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה:  שבע שבתות, תמימת תהיינה.  טז  עד ממחרת השבת השביעת, תספרו חמשים יום; והקרבתם מנחה חדשה, ליהוה.  יז  ממושבתיכם תביאו לחם תנופה, שתים שני עשרנים--סלת תהיינה, חמץ תאפינה:  בכורים, ליהוה.

כב  ובקצרכם את-קציר ארצכם, לא-תכלה פאת שדך בקצרך, ולקט קצירך, לא תלקט; לעני ולגר תעזב אתם, אני יהוה אלהיכם.

דברים פרקים יז ו-יח

ח  כי יפלא ממך דבר למשפט, בין-דם לדם בין-דין לדין ובין נגע לנגע--דברי ריבת, בשעריך:  וקמת ועלית--אל-המקום, אשר יבחר יהוה אלהיך בוט ובאת, אל-הכהנים הלוים, ואל-השפט, אשר יהיה בימים ההם; ודרשת והגידו לך, את דבר המשפט.  …

יד  כי-תבא אל-הארץ, אשר יהוה אלהיך נתן לך, וירשתה, וישבתה בה; ואמרת, אשימה עלי מלך, ככל-הגוים, אשר סביבתי.  טו  שום תשים עליך מלך, אשר יבחר יהוה אלהיך בו:  מקרב אחיך, תשים עליך מלך--לא תוכל לתת עליך איש נכרי, אשר לא-אחיך הוא… יח  והיה כשבתו, על כסא ממלכתו--וכתב לו את-משנה התורה הזאת, על-ספר, מלפני, הכהנים הלוים.  יט  והיתה עמו, וקרא בו כל-ימי חייו--למען ילמד, ליראה את-יהוה אלהיו, לשמר את-כל-דברי התורה הזאת ואת-החקים האלה, לעשתם.  כ  לבלתי רום-לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן-המצוה ימין ושמאול--למען יאריך ימים על-ממלכתו הוא ובניו, בקרב ישראל. 

א  לא-יהיה לכהנים הלוים כל-שבט לוי, חלק ונחלה--עם-ישראל; אשי יהוה ונחלתו, יאכלון.  ב  ונחלה לא-יהיה-לו, בקרב אחיו:  יהוה הוא נחלתו, כאשר דבר-לו…

ה  כי בו, בחר יהוה אלהיך--מכל-שבטיך:  לעמד לשרת בשם-יהוה הוא ובניו, כל-הימים.

שמואל א פרק יב

א  ויאמר שמואל, אל-כל-ישראל, הנה שמעתי בקלכם, לכל אשר-אמרתם לי; ואמליך עליכם, מלך.  ב  ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם, ואני זקנתי ושבתי, ובני, הנם אתכם; ואני התהלכתי לפניכם, מנערי עד-היום הזה.  ג  הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו, את-שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת-מי עשקתי את-מי רצותי, ומיד-מי לקחתי כפר, ואעלים עיני בו; ואשיב, לכם.  ד  ויאמרו, לא עשקתנו ולא רצותנו; ולא-לקחת מיד-איש, מאומה.  ה  ויאמר אליהם עד יהוה בכם, ועד משיחו היום הזה--כי לא מצאתם בידי, מאומה; ויאמר, עד.  {פ}

ו  ויאמר שמואל, אל-העם:  יהוה, אשר עשה את-משה ואת-אהרן, ואשר העלה את-אבתיכם, מארץ מצרים.  ז  ועתה, התיצבו ואשפטה אתכם--לפני יהוה:  את כל-צדקות יהוה, אשר-עשה אתכם ואת-אבותיכם.  ח  כאשר-בא יעקב, מצרים--ויזעקו אבותיכם, אל-יהוה, וישלח יהוה את-משה ואת-אהרן ויוציאו את-אבתיכם ממצרים, וישבום במקום הזה.  ט  וישכחו, את-יהוה אלהיהם; וימכר אתם ביד סיסרא שר-צבא חצור וביד-פלשתים, וביד מלך מואב, וילחמו, בם.  י  ויזעקו אל-יהוה, ויאמר (ויאמרו) חטאנו, כי עזבנו את-יהוה, ונעבד את-הבעלים ואת-העשתרות; ועתה, הצילנו מיד איבינו--ונעבדך.  יא וישלח יהוה את-ירבעל ואת-בדן, ואת-יפתח ואת-שמואל; ויצל אתכם מיד איביכם, מסביב, ותשבו, בטח.  יב  ותראו, כי-נחש מלך בני-עמון בא עליכם, ותאמרו לי, לא כי-מלך ימלך עלינו:  ויהוה אלהיכם, מלככם.  יג  ועתה, הנה המלך אשר בחרתם--אשר שאלתם; והנה נתן יהוה עליכם, מלך. יד אם-תיראו את-יהוה, ועבדתם אתו ושמעתם בקולו, ולא תמרו, את-פי יהוה--והיתם גם-אתם, וגם-המלך אשר מלך עליכם, אחר, יהוה אלהיכם.  יז  הלוא קציר-חטים, היום--אקרא אל-יהוה, ויתן קלות ומטר; ודעו וראו, כי-רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה, לשאול לכם, מלך. 

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות

א,א  שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ--למנות להם מלך שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו), ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט), ולבנות להם בית הבחירה שנאמר "לשכנו תדרשו, ובאת שמה" (דברים יב,ה).

א,י  …לא תיכרת המלכות מזרע דויד לעולם:  הבטיחו הקדוש ברוך הוא בכך, שנאמר "אם יעזבו בניו, בריתי; ובמשפטיי, לא ילכון . . . ופקדתי בשבט, פשעם; ובנגעים עוונם.  וחסדי, לא אסיר מעימו" (ראה תהילים פט,לא-לד).

ב,ו אפילו נביא עומד לפני המלך, ומשתחווה לו ארצה--שנאמר "הנה נתן הנביא; ויבוא לפני המלך, וישתחו למלך על פניו ארצה" (ראה מלכים א א,כג).  אבל כוהן גדול אינו בא לפני המלך, אלא אם רצה; ואינו עומד לפניו, אלא המלך עומד לפני כוהן גדול--שנאמר "ולפני אלעזר הכוהן יעמוד, ושאל לו" (במדבר כז,כא).  אף על פי כן מצוה על כוהן גדול לכבד את המלך, ולהושיבו, ולעמוד מפניו, כשיבוא לו.  ולא יעמוד המלך לפניו, אלא כשישאל לו במשפט האורים.

ב,ז וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה, וכשייכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל, יעמוד לפניהם, ויושיבם בצידו…

ד,ט  ובכול יהיו מעשיו לשם שמיים, ותהיה מחשבתו ומגמתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים, ולהילחם מלחמות ה'--שאין ממליכין מלך תחילה, אלא לעשות משפט ומלחמה:  שנאמר "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו, ונלחם את מלחמותינו" (שמואל א ח,כ).

שופטים פרק ב

יא  ויעשו בני-ישראל את-הרע, בעיני יהוה; ויעבדו, את-הבעלים.  יב  ויעזבו את-יהוה אלהי אבותם, המוציא אותם מארץ מצרים, וילכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיהם, וישתחוו להם; ויכעסו, את-יהוה.  יג  ויעזבו, את-יהוה; ויעבדו לבעל, ולעשתרות.  יד  ויחר-אף יהוה, בישראל, ויתנם ביד-שסים, וישסו אותם; וימכרם ביד אויביהם, מסביב, ולא-יכלו עוד, לעמד לפני אויביהם.  טו  בכל אשר יצאו, יד-יהוה היתה-בם לרעה, כאשר דבר יהוה, וכאשר נשבע יהוה להם; ויצר להם, מאד.  טז  ויקם יהוה, שפטים; ויושיעום, מיד שסיהם.  יז  וגם אל-שפטיהם, לא שמעו--כי זנו אחרי אלהים אחרים, וישתחוו להם:  סרו מהר, מן-הדרך אשר הלכו אבותם לשמע מצות-יהוה--לא-עשו כן.  יח  וכי-הקים יהוה להם, שפטים, והיה יהוה עם-השפט, והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט:  כי-ינחם יהוה מנאקתם, מפני לחציהם ודחקיהם.  יט  והיה במות השופט, ישבו והשחיתו מאבותם, ללכת אחרי אלהים אחרים, לעבדם ולהשתחות להם:  לא הפילו ממעלליהם, ומדרכם הקשה.  כ  ויחר-אף יהוה, בישראל; ויאמר, יען אשר עברו הגוי הזה את-בריתי אשר צויתי את-אבותם, ולא שמעו, לקולי.  כא  גם-אני לא אוסיף, להוריש איש מפניהם, מן-הגוים אשר-עזב יהושע, וימת.  כב  למען נסות בם, את-ישראל:  השמרים הם את-דרך יהוה ללכת בם, כאשר שמרו אבותם--אם-לא.  כג  וינח יהוה את-הגוים האלה, לבלתי הורישם מהר; ולא נתנם, ביד-יהושע. 

שופטים פרקים ח ו-ט

יח  ויאמר, אל-זבח ואל-צלמנע, איפה האנשים, אשר הרגתם בתבור; ויאמרו, כמוך כמוהם, אחד, כתאר בני המלך. . .  כא  ויאמר זבח וצלמנע, קום אתה ופגע-בנו--כי כאיש, גבורתו; ויקם גדעון, ויהרג את-זבח ואת-צלמנע …

כב  ויאמרו איש-ישראל, אל-גדעון, משל-בנו גם-אתה, גם-בנך גם בן-בנך:  כי הושעתנו, מיד מדין.  כג  ויאמר אלהם, גדעון, לא-אמשל אני בכם, ולא-ימשל בני בכם:  יהוה, ימשל בכם.  כד  ויאמר אלהם גדעון, אשאלה מכם שאלה, ותנו-לי, איש נזם שללו:  כי-נזמי זהב להם, כי ישמעאלים הם.  כה  ויאמרו, נתון נתן; ויפרשו, את-השמלה, וישליכו שמה, איש נזם שללו.  כו  ויהי, משקל נזמי הזהב אשר שאל, אלף ושבע-מאות, זהב--לבד מן-השהרנים והנטיפות ובגדי הארגמן, שעל מלכי מדין, ולבד מן-הענקות, אשר בצוארי גמליהם.  כז  ויעש אותו גדעון לאפוד, ויצג אותו בעירו בעפרה, ויזנו כל-ישראל אחריו, שם; ויהי לגדעון ולביתו, למוקש.  כח  ויכנע מדין, לפני בני ישראל, ולא יספו, לשאת ראשם; ותשקט הארץ ארבעים שנה, בימי גדעון…

לא  ופילגשו אשר בשכם, ילדה-לו גם-היא בן; וישם את-שמו, אבימלך …

לג  ויהי, כאשר מת גדעון, וישובו בני ישראל, ויזנו אחרי הבעלים; וישימו להם בעל ברית, לאלהים.  לד  ולא זכרו בני ישראל, את-יהוה אלהיהם, המציל אותם מיד כל-איביהם, מסביב.  לה  ולא-עשו חסד, עם-בית ירבעל גדעון:  ככל-הטובה--אשר עשה, עם-ישראל. 

א  וילך אבימלך בן-ירבעל שכמה, אל-אחי אמו; וידבר אליהם, ואל-כל-משפחת בית-אבי אמו לאמר.  ב  דברו-נא באזני כל-בעלי שכם, מה-טוב לכם--המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל, אם-משל בכם איש אחד; וזכרתם, כי-עצמכם ובשרכם אני.

שופטים פרקים יז, יט, ו-כא

יז, א  ויהי-איש מהר-אפרים, ושמו מיכיהו.  ב  ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לקח-לך, ואתי (ואת) אלית וגם אמרת באזני, הנה-הכסף אתי, אני לקחתיו; ותאמר אמו, ברוך בני ליהוה.  ג  וישב את-אלף-ומאה הכסף, לאמו; ותאמר אמו הקדש הקדשתי את-הכסף ליהוה מידי לבני, לעשות פסל ומסכה, ועתה, אשיבנו לך.  ד  וישב את-הכסף, לאמו; ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף, ויעשהו פסל ומסכה, ויהי, בבית מיכיהו.  ה  והאיש מיכה, לו בית אלהים; ויעש אפוד, ותרפים, וימלא את-יד אחד מבניו, ויהי-לו לכהן.  ו  בימים ההם, אין מלך בישראל:  איש הישר בעיניו, יעשה. 

יט, א  ויהי בימים ההם, ומלך אין בישראל; ויהי איש לוי, גר בירכתי הר-אפרים, ויקח-לו אשה פילגש, מבית לחם יהודה.

כא, א  ואיש ישראל, נשבע במצפה לאמר:  איש ממנו, לא-יתן בתו לבנימן לאשה.  ב  ויבא העם, בית-אל, וישבו שם עד-הערב, לפני האלהים; וישאו קולם, ויבכו בכי גדול.  ג  ויאמרו--למה יהוה אלהי ישראל, היתה זאת בישראל:  להפקד היום מישראל, שבט אחד.  ד  ויהי, ממחרת, וישכימו העם, ויבנו-שם מזבח; ויעלו עלות, ושלמים …

כג  ויעשו-כן, בני בנימן, וישאו נשים למספרם, מן-המחללות אשר גזלו; וילכו, וישובו אל-נחלתם, ויבנו את-הערים, וישבו בהם.  כד  ויתהלכו משם בני-ישראל בעת ההיא, איש לשבטו ולמשפחתו; ויצאו משם, איש לנחלתו.

כה  בימים ההם, אין מלך בישראל:  איש הישר בעיניו, יעשה.

רמב"ם הלכות חנוכה פרק ג

א  בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם, ובבנותיהם; ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות.  וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם.  וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה--עד החורבן השני.